הרבה יותר קל להתנהל בחיים בידיעה שיש כוח עליון המנהל את המציאות הזו. מצד אחד מתעוררת בך דאגה מסוימת לגבי המוסריות של הכוח הזה עקב כל הרע והמסואב שבעולמנו, אך אתה יודע לפחות שהאחריות לא עליך, לא אתה בראת ובטח שלא אתה יכול לתקן את כל הבלגן שנוצר.
הרבה שנים חייתי בהרשעה גמורה של הכוח העליון. קשה לי לשאת את העובדה שיש ילדים רעבים בעולם, עוד יותר קשה לי לסבול את החולי הנוחת משום מקום על אנשים והכי קשה לי לקבל את הסבל וההתעללות הנפשית שחווים ילדים וחסרי ישע מאחורי דלתיים סגורות.
עם ההרשעה הזו הגעתי ללימוד חוכמת הקבלה. שם, בשונה מאוד מדת, אין פחד להרשיע. כן, באופן חד משמעי כל פעולה בעולם הזה, טובה או רעה, מקורה בהשגחה עליונה ובמהותה טובה היא. לנו בני האדם אין כלים מספיק מקיפים כדי להבין מדוע צריך כל כך הרבה רע כדי להגיע ליעד, אך מספיק שנשתכנע שהכול לטובה וכבר אנחנו על הסוס. זה קצת מזכיר לי את הדתיים המסיטים את מבטם הצידה ומתעלמים מהמציאות סביבם, אך החלטתי לנסות לעבוד עם זה ולראות לאן זה מביא אותי ואת התובנות הפנימיות שלי.
לא ניתן לתאר את עוצמת הגילוי שהמתינה לי ולעוד רבים כמוני שהתחילו ללמוד את חוכמת הקבלה. הדואליות המפתיעה והעוצמתית של הכוחות העליונים המקיפים ומנהלים אותנו החלה להתגלות ולהפוך למובנת יותר. בשנים הראשונות ללימוד, עיני נעצמו לחלוטין לסוגיית המסכנות האנושית, זאת לאחר ששנים רבות הנושא בער בעצמותי. הרגשתי שהסירו מהכתפיים שלי עול כבד, בלתי פתיר, של עוולות אינסופיות.
לאחר כך וכך שנים של לימוד, החלה שוב להתעורר בי טינה על חוסר צדק לחסרי הישע, אבל הפעם זיהיתי משהו חדש. זיהיתי שאני משתמשת בזה כאמצעי להרשיע את הכוח העליון, אמצעי ניגוח. הרי יש לי כבר את הכלים להבין שקיימים משתנים חבויים במערכת ואין לי את היכולת להבין את הסיבות, אז מדוע נוצר שוב הצורך להטיח האשמות מסוג זה. הסיבה הייתה פשוטה. הלימוד הפך למעיק וזו הייתה הזדמנות עבורי לנטוש את הרכבת הדוהרת אל מטרת הבריאה. הבנתי, התאפקתי, נשארתי. עד הפעם הבאה.