מדפדפת בשערוריות ופרשות השבוע וחושבת – כמה רע אנשים עושים אחד לשני, איפה אלוהים בכל זה. כל האנשים שפוגעים באחרים לא חושבים שיש מושל בעולם בכלל או שהם עובדים איזה אלוהים אחר. באמת לא ברור לי למה אלוהים נותן לנו להתנהג ככה. איזה מין אבא/אמא, איזה מין מלך העולם נותן לילדים, ברואים שלו לעשות כל כך הרבה רע. מלך כזה לא נשמע רוחני, אלא מאד אנושי. אחד מאיתנו, אולי מושחת כמונו.
אבל העולם הוא טוב! אז זה בטח לא נכון. תראו את הטבע. כמה יופי, איזו אווירה אחרת יש בו. אפשר ממש להרגיש שקיימת בו איכות שחסרה לנו. גם בטבע יש טורפים ונטרפים ובכל זאת אין הרגשה של שחיתות או רע. אז מה נכון? בזמן האחרון במיוחד, עם כל הדברים שקורים בין אנשים, אני מתחילה לחשוב שהרוע הוא לא בעולם, בטבע. הרוע הוא בנו. זה לא רק המעשים אלא בעיקר הכוונות!
חיה שצדה לא גורמת סבל לטרף והיא לא עושה את זה כדי להכאיב לו או כי היא שונאת אותו. אין לה שום הנאה מלבד הצורך שלה במזון. פשוט. אנשים מתעללים באנשים אחרים, פוגעים ומשפילים כי זו ההנאה- שליטה! אדם שעושה רע מקבל הנאה מעצם ההשפלה של אדם אחר. זה לא משנה אם מדובר בהעלבת מישהו ועד אונס או רצח. ההנאה היא שקיבלנו אותה על חשבון אחרים. זה הרוע האמיתי והוא ייחודי לנו. האנשים.
וזה המקום לשאול – למה? למה אלוהים יקר נתת לנו את היכולת הזו? ואת הרצון הזה? ומה אנחנו אמורים לעשות? עשית אותנו ממש הפוכים משאר הטבע וזה אומר שאנחנו הפוכים ממך והפוכים מכל סיכוי להגיע לאושר. אלוהים אמור להיות הכוח הטוב אז למה לברוא אנומליה כמונו? יש מצב שקרתה תקלה, שעשית טעות?
אני חושבת שזה מספיק. הבנו את הפואנטה – יש בתוכנו, בהתנהלותינו ובינינו הרבה הרבה רוע. ואם אין עוד מלבדו כמו שאומרים אז בבקשה תתערב. תעזור לנו. תשלים את הבריאה שלך, תתקן אותנו. עוד קצת ואנשים יאכלו אחד את השני. עוד קצת לא ישאר אפילו זיכרון על איך אפשר אחרת לחיות.
כמו הרוע שיש לנו בלב, יש גם ניצוץ אחר. לא משנה כמה שכבות מכסות עליו הוא קיים. ניצוץ קטן שיודע שאפשר אחרת, שרוצה לאהוב. שרוצה לעשות טוב. אולי הוא תזכורת ממך? בבקשה, מבקשת גם בשביל כל האנשים ששכחו שאפשר, שהתייאשו וכבו. "לב טהור ברא לנו אלוהים ורוח נכון חדש בקרבנו". תעזור לנו להיות טובים אחד אל השני. תנקה ותתקן את הקשרים בינינו ותן לנו לאהוב. רק אתה יכול. אנחנו בוחרים בחיים.